כבר כמה זמן שאני מתכננת לכתוב פוסט פרידה.

מסתבר שגם אין לי באמת צורך, לפחות לבנתיים. ישרא הולך להשאר באוויר וכנראה לעבור לידי קבוצה של בלוגרים שינהלו אותה, אם הבנתי נכון, לפי הבלוג של טליק. זה עדיין בתהליכים.

זה דבר משמח, למרות שרוב הבלוגרים, לפחות הוותיקים, כבר עזבו למקומות אחרים ומידי פעם באים לבקר במקום המוכר והבטוח של פעם.

הוא היה נוח אבל לא באמת בטוח בשבילי. הוא לא היווה לי תחושת ביטחון ואינטימיות אטומה ב100 אחוזים. לעיתים דברים נכתבו במעין נקודות או קודים שאני הבנתי את פירושן, ויפה היה לראות כיצד אחרים ראו במילים אלו מסרים אחרים.

מודה על המקום הזה שאצלי התחיל כפרוייקט חובה בלימודים בשנה ג'. בהתחלה היה בלוג באווירה שונה מהפן האישי שהפך כאשר סיימי את חובותי האקדמאית בקורס (קיבלתי 100 אם תהיתם לרגע), ואז גיליתי את נפלאות הכתיבה החופשית, האישית במקום שאחרים רואים את מחשבותי ורגשותי הציורים לרוב, וניסיתי. ניסיתי להיפתח אישית מול אחרים- גם אם לא ממש מכירים במציאות.לעיתים זה הלך יותר ממה שחשבתי, אך לרוב נאלצתי לעבור למקום חדש, בו אני לא מוכרת במציאות לאף אחד. ושם, שם זה עבד.   כל אחד והאישיות שלו.

אני מודה לכל האנשים הארעיים והקבועים שנכנסו לחיי במקום הזה. מכל אחד למדתי, השכלתי, נהנתי לשמוע דעות שונות וגם ויכוחים לא מעט(בעיקר ממר איקס היקר שהוא גם אקס, חח אהבתי את משחק המילים). קיבלתי מהעולם הזה חברים נפלאים שאני חושבת ישארו בחיי לעוד הרבה שנים. הרבה זמן עבר בין כתיבה אחת לשנייה כאן. לא נכנסתי מספיק.
תודה לבני, היילי, סנון, אזרחית קיין ועוד הרבה  בלוגרים נפלאים אחרים שהעברתם את זמני בנעימים ולמדתי מכם רבות. ויש עוד כמה שהם כבר לא כאן.

מאז אותו יום לפני כ-7 שנים, הרבה דברים השתנו בחיים. עצב, מוות, טראומה, שמחה, אושר עילאי, תהפוכות בחיים לכאן ולכאן. כל כך הרבה דברים, מי הייתי כשהתחלתי ואיך אני עכשיו... אמנם "רק" 7 שנים, אבל עדיין אלו 7 שנים שבהן ניסיתי להבין יותר את עצמי גם, ללמוד, לחוות, לחיות.

הכל מתערבל בראש מכל הדברים שרצתי לומר לכם ובין הדברים שנשכחו תוך כדי מגע האצבע על המקלדת, המחשבות שעולות אחת על גבי השנייה ממהרות לצאת מראשי מרוב התרגשות עד שאינן שמות לב להתקלות ממחשבה אחרת שגם היא מנסה להתחרות בה, וכך איבדתי את רובן :)
אומרים שצריך לצאת מהמקום הנוח, המוכר ולעבור הלאה. כנראה זה מה שרובנו עשינו, אבל אי אפשר פשוט לנטוש לגמרי את המקום הזה, בייחוד אם הוא ימשיך להתקיים. עדיין צריך לבוא לומר שלום לביקור קצר.
נקווה שיצא לי לפגוש אתכם גם בעתיד.

M.K

 נ.ב. שנה אזרחית מעולה, נפלאה, עמוסה בחוויות מהנות, אתגרים כיפיים ורק בריאות וטוב.
להתראות 2017, שלום לך 2018 :)